מלחמת “חרבות ברזל” והשלכותיה הרחבות על העורף האזרחי המחישו באופן חד־משמעי את מרכזיותו של החוסן העירוני. לצד האיומים הביטחוניים המתמשכים ואירועי האקלים הקיצוניים שהפכו שכיחים יותר, התברר כי יכולתן של ערים לשמור על תפקוד ורציפות חיים אינה נשענת על תשתיות ומיגון בלבד. מציאות זו מחייבת תפיסה רחבה יותר של העיר כמערכת חיה, שבה תשתיות, מוסדות וקהילות פועלים בתלות הדדית ומאפשרים יחד התמודדות אפקטיבית עם מצבי משבר.